החלטה בתיק בת"ת 35049-05-11

1.         המבקש, יליד 1961, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 19.3.11. לפניי בקשתו לתשלום תכוף.

2.         כתוצאה מהתאונה נגרמו למבקש, בין היתר, שברים בכף יד שמאל ושברים מרוסקים בקרסול רגל ימין. המבקש אושפז ונותח וביום 22.3.11 שוחרר לביתו. ידו ורגלו גובסו, והגבס הוסר בחודש יוני. מאז מטופל המבקש באמצעות פיזיותרפיה וטיפולים משלימים בתדירות של כשלוש פעמים בשבוע. בשלב זה, על פי תעודות מחלה, מצוי המבקש באי כושר עד ליום 31.8.11.

            הוכח, במידת ההוכחה הנדרשת, כי מבקש מצוי באי כושר עבודה מיום התאונה ועד ליום 31.8.11. סביר שגם לאחר מועד זה יהיה כושרו מוגבל במידה כזו או אחרת במשך מספר חודשים נוספים.

3.         המחלוקת בין הצדדים נוגעת, בעיקרה, לשאלת הכנסותיו של המבקש לאחר התאונה. המבקש הוא בעליה של חברה לשיווק ואספקת מוצרים דנטליים שמושבה בארה"ב. את שכרו הוא מושך מהחברה, כשכיר בה. שכרו בשנת 2010 עמד על למעלה מ- 20,000$ לחודש, המורכב משכר חודשי שוטף של כ- 5,000$ בצירוף בונוסים בהתאם לרווחי החברה באותה שנה.

לטענת המבקש, מאז התאונה הוא אינו עובד ואינו מקבל שכר מהחברה.

המשיבה טוענת שמדובר בחברה שבבעלות המבקש והוא אשר קובע את גובה שכרו ואת התשלום, ועל כן אין ליתן משקל לעובדה שהחליט שלא למשוך לעצמו שכר, במיוחד נוכח כך שהפעילות בחברה נמשכת, וכך גם הכנסותיה. לטענתה, המבקש לא הציג אסמכתאות באשר להכנסות החברה בשלושת החודשים עובר לתאונה, ובנוסף בחר להגיש מסמכים אודות מצב חשבון החברה בלבד ולא את חשבונותיו שלו, ועל כן לא ניתן לדעת האם הועברו כספים לחשבונו הפרטי. לטענת המשיבה, המבקש הציג תמונה חלקית בלבד על מצב החברה ועל הכנסותיה והכנסותיו, ויש לזקוף זאת לחובתו.

תמיכה לטענתה כי המבקש אינו זקוק לתשלום תכוף לצורכי מחייתו, מוצאת המשיבה בעובדה שאך לאחרונה (לאחר התאונה) רכש המבקש רכב חדש ויקר, ושאת הטיפולים הרפואיים הוא מקבל באופן פרטי ומממנם מכיסו.

4.         לא ניתן להכריע, במסגרת הבקשה לתשלום תכוף, בשאלות שבמחלוקת. מחד, מהמסמכים שהגיש המבקש עולה כי הפעילות בחברה שבבעלותו נמשכת, וכי חשבון החברה ביתרת זכות. עוד עולה מהמסמכים כי בוצעו העברות כספים מהחברה למבקש, וגם לבתו (וזאת מעבר לסכום של כ- 65,000$ שהמבקש הוציא מחסכונותיו, ר' עדותו).

מאידך, אין ספק שהמבקש מוגבל ומצוי באי כושר עבודה. בעדותו, שהיתה מהימנה, הסביר כי הוא הרוח החיה בחברה, הוא זה שמבצע את עיקר העבודה - השגת חוזים לשיווק מוצרי החברה, וכי שלושת העובדים שהוא מעסיק אינם יכולים לבצע את העבודה במקומו. המבקש העיד כי החברה מרוויחה מחוזי שיווק קצובים בזמן, שיש להשיגם מחדש בכול מספר חודשים. לצורך כך מציג המבקש את מוצריו בתערוכות בחו"ל, בהיקף של כ-7 תעורכות בחודש, וזה, בעצם, עיקר עיסוקו. המבקש מציג את מוצריו ומדגים את השימוש בהם, כך שמדובר בעבודה שמצריכה מאמץ פיזי לא מבוטל. בנוסף, אופי העבודה מחייבת אותו לטוס בתדירות גבוהה. המבקש העיד כי מאז התאונה לא השתתף בתערוכות והצליח להשיג חוזה אחד בלבד לעומת למעלה מ-10 חוזים בתקופה ממוצעת של כחצי שנה קודם לתאונה. לאחרונה, צירף לחברה את בתו במטרה ללמדה את התפקיד ולהעביר חלק ממנו אליה עד להחלמתו. לדבריו, הוא עושה הכול כדי שהחברה תעמוד בכול התחייבויותיה כלפי אחרים, ספקים ועובדים, אך הוא עצמו לא מושך משכורת, לפי הנחיית רו"ח, על מנת שלא ליצר גירעון בחברה (ר' אישור רו"ח שצורף לבקשה).

כפי שכבר ציינתי, מצאתי את עדות המבקש אמינה, ובשלב זה יש בה, בצירוף אישור רואה החשבון, כדי להוות ראיה לכאורה לטענתו. אין מקום להיכנס במסגרת הבקשה לעומקן של השאלות הקשורות ברווחי החברה והתקשרויותיה ובהכנסות המבקש. אלה יתבררו מן הסתם בתביעה העיקרית. לצורך הבקשה, דייני שהוכח כי התובע אינו מסוגל לבצע את עבודתו ואינו מסוגל להשתתף בתערוכות בחו"ל ולשווק את מוצריו כבעבר ושקיבלתי את עדותו על היקף העסקאות הדל שסגר מאז התאונה, כדי לקבוע כי אי משיכת השכר בחודשים אלה אינו למראית עין בלבד, וזאת גם אם בחלקו הוא נובע מצפי לירידה ברווחי החברה בעתיד הקרוב. עם זאת, חוסר הבהירות עליו הצביעה המשיבה ילקח בחשבון בקביעת גובה התשלום התכוף.

5.         אשר לצורכי המחיה. המבקש מתגורר כיום (בארץ) אצל הוריו המבוגרים. לדבריו, הוא משלם להם כ- 3,000 ש"ח לחודש בגין הוצאותיו, כאשר לפי עדותו, גם קודם לתאונה הוא היה זה שתמך בהוריו ולא להיפך.

בסיכומיו מפרט המבקש את הסכומים שהוא תובע במסגרת התשלום התכוף: בגין הוצאות אחזקת ביתו בארה"ב, הוצאות מחיה (מזון, השתתפות בהוצאות אחזקת בית ההורים), עזרת הזולת, הוצאות נסיעה, הוצאות רכישת סיגריות ואחזקת טלפון נייד, הוצאות אחזקת רכבים בבעלותו בחו"ל, והוצאות תמיכה בילדיו.

לטעמי, מרבית תביעותיו אלה של המבקש אינן תביעות לתשלומים שהם בבחינת "עזרה ראשונה" הדרושה לו לקיומו. כך גם הוצאות התמיכה בילדיו שאינן הוצאות לצורכי מחיה חיוניים. בנוסף, צודק ב"כ המשיבה בטענתו כי חלק ניכר מההוצאות לא הוכח, ודאי לא בהיקף הנטען. 

סבורתני, כי יש לצמצם את התשלום שיש לפסוק למבקש במסגרת זו של תשלום תכוף, לתשלום הדרוש לו לצורכי מחייתו הבסיסיים בלבד, לעזרה הראשונה שהוא נזקק לה לקיומו בעקבות התאונה.

6.         עוד טוען המבקש כי נגרמו לו הוצאות בגין טיפולים רפואיים ופרא-רפואיים שהוא קיבל ומקבל מאז התאונה, וכן בגין נסיעות לטיפולים. המבקש העיד כי החל מחודש יוני הוא מטופל בתדירות של 3 פעמים בשבוע, ומשלם סך 270 ש"ח לטיפול.

המשיבה טוענת כי המבקש זכאי לקבל את מלוא הטיפול הרפואי במסגרת קופת חולים ללא תשלום, וכי הוא בחר לפנות לקבלת הטיפולים, לרבות ניתוח, במסגרת פרטית. לטענתה, אין  לחייבה בהוצאות אלה, ובנוסף יש בהתנהלותו זו של המבקש כדי להצביע על יכולתו הכלכלית ועל כך שאינו נזקק לתשלום תכוף.

            אכן, את מרבית הטיפולים ניתן לקבל במסגרת הרפואה הציבורית. עם זאת, ניתן להניח שלא ניתן לקבל במסגרת זו מימון מלא לטיפולים הפרא-רפואיים ובהיקף שהוא מקבלם. אין ספק שהחלמתו המלאה של המבקש היא אינטרס משותף למבקש ולמשיבה, ועל כן ראיתי לחייבה בתשלום חלקי על הוצאותיו אלה וכן על הוצאות הנסיעה לקבלת הטיפולים.

7.         לאחר ששקללתי את כל האמור לעיל, ראיתי לחייב את המשיבה לשלם למבקש תשלום תכוף בסכום גלובאלי של 50,000 ש"ח.

8.         אשר על כן, אני מחייבת את המשיבה לשלם למבקש סך של 50,000 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.08%.